ראשית נתחיל במינוח "תאונת דרכים" שהינו מינוח חשוב לצורך הבירור האם המקרה נופל לגדרו של המושג. "תאונת דרכים"- עפ"י חוק הינה תאונה שאירעה תוך כדי נסיעה ברכב, חנייה, כניסה ויציאה. "הפגיעה" – הינה במהלך שימוש ברכב מנועי אשר מקנה לנפגע פיצוי עפ"י חוק. עקרונית גם פגיעות שנגרמו בעת הכניסה לרכב, יציאה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טיפול או תיקון דרך שנעשה ברכב בידי המשתמש עצמו יזכו בפיצוי ויחשבו כמעורבות בתאונת דרכים.
"רכב מנועי" – ההגדרה עפ"י חוק כוללת גם רכבת, רכב נגרר וכל מכונה המיועדת לנוע על הכביש.
הזכאות לקבלת פיצויים עבור פגיעה בעקבות תאונת דרכים קיימת גם אם התאונה נגרמה בשל אשם של הנפגע או כל אדם אחר והעיקרון החל במקרים אלו הינו עקרון האחריות המוחלטת.
הגוף שאותו תובעים במקרה של מעורבות בתאונת דרכים תלוי בזהות הנפגע; אם המדובר בהולך רגל, עליו לתבוע פיצויים מחברת הביטוח של הרכב הפוגע. אם המדובר בנהג הרכב עליו לתבוע פיצויים מחברת הביטוח אשר ביטחה את הרכב בו הוא נוהג.
במקרה שבו הרכב לא היה מבוטח (בין אם הביטוח לא היה בתוקף או לא היה ביטוח כלל) זכאים הנוסעים ברכב והולכי הרגל הנפגעים לפיצוי מקרן ביטוחית מיוחדת שמכסה מקרים מהסוג הזה ונקראת "קרנית". יודגש כי במצב כזה, בעל הרכב שידע על היעדר הביטוח לא יהיה זכאי לפיצוי משום גורם.
גובה הפיצויים נקבע בהתאם לחומרת הפגיעה ובהתאם לגובה הנכות שנקבעה לנפגע בין אם ע"י המוסד לביטוח לאומי ובין אם ע"י בית משפט.
בית המשפט ממנה לצורך קיבעת הנכות מומחה מטעמו. המומחה קובע את הנכות עפ"י טבלאות קבועות וידועות אשר מציינות את גובה הנכות ביחס לכל פגיעה.
יתכנו מקרים בהם, נושא הפיצוי בגין התאונה כלל לא יגיע להכרעה בבית המשפט ויסגר בהסכמה בין הנפגע לבין חברת הביטוח שביטחה אותו. אולם במצב כזה הנפגע חותם על טופס שנקרא כתב קבלה ושחרור שכן לפיו הוא מנוע מלהעלות כל טענה באשר לנזק נוסף שנגרם כתוצאה מהתאונה והוא מוותר למעשה על זכות תביעה.
